החלטה בתיק בע"ח 5655-03-14

1.         נגד המבקש הוגש כתב-אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון: לול עופות במושב כפר פינס.

            הבקשה שבפני היא בקשה לעיון בחומר-חקירה, במסגרתה מתבקש בית-המשפט להורות למשיבה להעביר לב"כ המבקש את החומרים הבאים:

א.         רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי המשיבה בנוגע לאישומים.

ב.         עותק מנהלי ועדת השימוע לעסקים טעוני רישוי אצל המשיבה, ועותק מהחלטותיה בשנים 2012 עד 2014.

ג.          נתונים אודות מספר הלולים הפועלים בתחום שיפוט המשיבה, ובמידת האפשר חלוקה לסוג הגידול.

ד.         נתונים אודות אותם לולים המחזיקים ברישיונות עסק והתנאים שנקבעו בהם, תוך ציון מועד קבלת הרישיון ותוקפו.

ה.         נתונים אודות כתבי-האישום שהוגשו בידי המשיבה בגין ניהול לולים ללא רישיון, תוך פירוט ההליכים בתיקים אלה.

2.         לטענת המבקש, ענף הלולים אינו מטופל במסגרת חוק רישוי עסקים, וממילא המאשימה אינה אוכפת את החוק על לולים הפועלים בשטחה.

            המבקש טוען כי דבר קיום ועדת שימוע לעסקים טעוני רישוי נודע למבקש לאחר הגשת כתב-האישום, והוא מעולם לא זומן בפני ועדה כזאת. מכאן, שלטענתו, החומר המבוקש עשוי לסייע בהגנתו בהיבטים שונים בקשר להעלאת טענות של אכיפה בררנית, שיקולים זרים, נקיטה במהלכים פסולים והימנעות מנקיטה בהליכים במקרים דומים.

3.         בדיון שהתקיים בפני, טען ב"כ המשיבה שמדובר ב"מסע דייג". לשיטתו, הנאשם אינו מבקש לקבל את הנתונים על מנת לאשש טענה קיימת לאכיפה מפלה, אלא מבקש לקבלם על מנת לנבור בהם, שמא ייתקל בנתונים שיקימו לו טענה כזו, שנכון לעכשיו אין לה שום אחיזה במציאות.

4.         עוד טען ב"כ המשיבה, כי אין מניעה לבקש את החומר במסגרת זימון עדים, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי.

            על כך, השיב ב"כ המבקש, כי הדבר יסרבל את ההליך הפלילי, כי בסופו של דבר העדים יגיעו לבית המשפט כעדי תביעה, כל אחד יגלגל את הצורך בהבאת החומר לאחר, הסניגור יקבל את החומר לאחר שחלק מהעדים (או כולם) כבר העידו, ויהיה צורך לזמנם שוב לחקירה.

            אציין שתיאור זה משקף את ההתנהלות של עדי התביעה בתיקים רבים מסוג זה, כך על פי ניסיונו של הח"מ.

5.         המונח חומר חקירה, כאמור בסעיף 74 לחסד"פ, אינו ניתן להגדר ממצה, אך הפסיקה קבעה כי הוא כולל "כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי".

            מבחן העל לסווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו (בש"פ 10283/09 אליר לדר נ. מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים).

            עוד נקבע בפסיקה, כי "אין לפרש את המונח חומר חקירה פירוש דווקני ומצמצם, המוגבל לחומר הראיות הנוגע אך ורק במישרין לעבירה המיוחסת לנאשם. הנטייה היא למתן פירוש מרחיב. די גם בנגיעה עקיפה. לשון אחרת: "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהוג ההגנה (בש"פ 10283/09 הנ"ל).

            לפיכך ברור שחומר שסניגור יכול לעשות בו שימוש להגנת הנאשם, יסווג כחומר חקירה.

6.         המבקש טוען כי הוא רואה בתחומי המועצה לולים רבים מאוד, מאות במספר, וככל הידוע לו, רק לבודדים רישיון עסק, ובאותם מקרים נדרש רישיון העסק כדי להציב מתקן כלשהו על המבנה, ולא משום אופי הפעילות של עבודת הלול.

            כמו כן, המבקש טוען כי ככל הידוע לו, הרשות המקומית אינה אוכפת את הסדרת הלולים מבחינת חוק רישוי עסקים.